השאלה הכי נפוצה שאני מקבלת. והתשובה הכי נפוצה שאני שומעת מיוצרות אחרות — “בערך כמו כולן” — היא הסיבה שרובן מרוויחות פחות משכר מינימום לשעה.

למה תמחור לפי השוק לא עובד

המחיר “בשוק” הוא ממוצע של אנשים עם עלויות שונות משלך: מישהי שגרה ליד אולם, מישהי שיש לה ציוד מושכר, מישהי שעורכת פי שתיים מהר. את לא יכולה להעתיק מחיר בלי להעתיק מבנה עלויות.

הנוסחה

קחי דף. תמלאי ארבע שורות:

1. שעות בפועל. לא שעות צילום — שעות עבודה. פגישת היכרות, תכתובות, נסיעה, צילום, גיבוי, מיון חומר, עריכה, סבב תיקונים, ייצוא, מסירה. בחתונה ממוצעת זה בין 25 ל־45 שעות. תמדדי בפעם הבאה. תופתעי.
2. עלות השעה שאת רוצה. תחליטי כמה את רוצה להרוויח בחודש, חלקי במספר השעות שאת באמת יכולה לעבוד (לא 200 — יותר כמו 120), והוסיפי מרווח לחודשים ריקים. בחתונות יש עונות.
3. הוצאות ישירות לאירוע. נסיעות, חניה, אוכל, כרטיסים, אחסון, עוזרת אם יש.
4. בלאי ציוד ותקורה. קחי את עלות הציוד שלך, חלקי במספר השנים שהוא ישרת אותך, חלקי במספר האירועים בשנה. הוסיפי מנויי תוכנה, ביטוח, אתר, שיווק.

סכמי, והוסיפי את המסים למעלה — לא מהרווח. זה המחיר הרצפה שלך. מתחתיו את מפסידה כסף, גם אם זה מרגיש כמו הכנסה.

שלוש חבילות, לא מחיר אחד

לקוחה שמקבלת מחיר אחד משווה אותו למחיר של מישהי אחרת. לקוחה שמקבלת שלוש אפשרויות משווה ביניהן — והשיחה עוברת ממחיר לערך. מבנה שעובד:

• בסיסית — סרטון תקציר אחד. המחיר הרצפה שלך.
• מומלצת — תקציר + סרטון ארוך + רילס לסושיאל. כאן את רוצה שרובן ינחתו. תמחרי אותה בערך ב־1.5 מהבסיסית.
• מורחבת — הכל, פלוס צלמת שנייה, פלוס חומרי גלם, פלוס מסירה מהירה. פי 2–2.5.

המורחבת לא נועדה להימכר הרבה. היא נועדה לגרום למומלצת להיראות סבירה.

מתי כן להוריד מחיר

כמעט אף פעם. אבל אם כן — תמורת משהו: תאריך בלוֹאוּ סיזן, ויתור על סבב תיקונים שני, אישור פרסום מלא, המלצה מצולמת. הנחה בלי תמורה מלמדת את הלקוחה שהמחיר שלך היה מנופח מלכתחילה.

איך אומרים את המחיר

בלי התנצלות, בלי “זה בערך”, בלי לרכך. “החבילה המומלצת היא X. היא כוללת A, B ו־C, והמסירה תוך שישה שבועות.” ואז — שתיקה. את השתיקה הבאה תמלא הלקוחה, לא את.